אבו סאל עיצב את עבודתו היצירתית באותה תקופה על בסיס מדעי לאחר שיטת מחקר ממושכת, שכוונתה הייתה להמליץ על האפשרות להקים קהילה מחנכת מחתרתית, לקשר בין המוסד הפיננסי במערב לרצועת עזה ולקשר בין הערים. של הרצועה זה לזה.
"הקונספט נחשב לסיפור כלב מדובלל להפוך יצירת אמנות ישר להצגה", אמר במאי ההצגה, הרווה לוחמול, לאחר שהציג אותה בתיאטרון אל קסבה ברמאללה. הוא הביא, "הציורים הוכחו בשנת 2012 במכון הצרפתי, ולאחר מכן התחלתי בסדנאות ברצועת עזה עם סטודנטים ושחקנים צעירים, אולם לדעתי זה הפך לא אפשרי עבורנו להצליח לפתח מחזה המבוסס בעיקר על יצירת האומנות."
הוא מסר, "לאחר שנים שנמסרו, נזכרתי בציוריו של מוחמד אבו סל, והתחלתי לדמיין כמה דברים. אני מאמין שחלום הוא אמצעי פוליטי, להזכיר את המגזר בצורה מיוחדת. חלום הוא סוג של מאמץ לסירוגין. ."
ההצגה הכוללת התיאטרלית מתחילה בכך שגברת ישנה על מושבים בדיוק כמו אלה בתוך הרכבת התחתית, חולמת שהוא לקח אותה מג'נין לעזה, ומשם מתחילים אירועי ההצגה.
הבמאי בחר לא לעבור יותר את תפאורה של ההצגה עם המושבים של אלה ורקע לבן, שנראה מעת לעת כמו קיר, ובזמנים שונים, קטעי וידאו של אירועים ממשיים בתוך רצועת עזה, הכוללים הפצצות והרס. , נראה על זה, עם תוצאות קוליות.
התסריטים של המחזה שנכתבו באמצעות ח'ולה איברהים, יחד עם הבמאי, הגיעו כסיפורים ריאליסטיים של תושבי רצועת עזה, ועל מה שהם חיו במהלך הסכסוך החוזר על עצמו בשלב כלשהו בשנים שמעבר להם.
הוא אמר לוואשמול: "זה נכון שהצענו בתוך ההצגה את הכיבוש וההסכמה שהפלסטינים יהיו מושפעים מהם, אבל הראינו גם שלפלסטינים יש את החלומות והפנטזיות שלהם, שיש להם משהו ייחודי בפלסטין".
ההצגה הופקה על ידי "תיאטרון החופש" בתוך העיר ג'נין, ושדן סלים, אחמד אלטובסי ויסמין שלאלדה השתתפו בהצגה. כמה מהשחקנים בערך החלום.
למרות שהפלסטינים כבר לא מתחרים בגביע העולם בקטאר, הגוונים הארגמנים, חסרי הניסיון, הלבנים והשחורים של הדגל הפלסטיני הם מראה נפוץ ברחובות דוחא וערים קטאריות שונות, כמו גם באצטדיונים.
אוהבי מדינות ייחודיות, ובסיוע לקבוצות מיוחדות במינה, החליטו להנחות את המדריך שלהם לבני האדם הפלסטינים, באמצעות הרמת הדגל, או לענוד אותו כסרט על חולצות הקבוצות שלהם.
גברים ונשים כאחד ענדו את דגל פלסטין בסיוע שקט מכיוון שהטורניר עבר לכדורי השני. חובבי הכדורגל ניצלו את ההישג הבינלאומי של הכדורגל במהלך גביע הארנה, הנערך בפעם הראשונה בארצות הברית ערבית של אמריקה, כדי להעלות את המיקוד ולהשמיע טענה פוליטית לא אלימה בנושא הפלסטיני.
קטאר דיברה ללא הרף על הבעיה הפלסטינית בנושא התואר העולמי.
עכשיו לא הכי פשוט האם אוהדים ממדינות מיוחדות שיפרו את הדגל הפלסטיני, חלקם לא ממקומות בינלאומיים ערביים. שחקני נבחרת מרוקו, הנבחרת האפריקאית הראשונה שהגיעה לחצי הגמר, הרימו את דגל פלסטין לאחר שגברו בתביעתם מול ספרד.
בעצרות הקהל הנפוצות, אוהבי מרוקו שרים שיר הלל שזכה לפופולריות בקרב חובבי כדורגל במרוקו כדי להראות סיוע לפלסטינים.
ביום רביעי, הצוות הלאומי של מרוקו ישחק משחק גורלי שכולם, במיוחד האוהדים הערבים, צופים בו, בניגוד לצרפת.
השחקן אחמד אלטובסי, שגילם את תפקידו של הבעלים של החלום שאולי יש מטרו ברצועת עזה, אמר: "בדרך כלל אנחנו מחפשים בתיאטרון החופש שיטות וטכניקות חדשות שבהן אנחנו מתמודדים. הקהל. הפעם זה השתנה לשיתוף פעולה עם הבמאי הצרפתי, הרווה".
לאחר ההופעה הכוללת, הוא הוסיף: "הצענו את ההצגה במסגרת התיאטרון של בקט, המבוסס על מתן עדויות בצורה נסיונית באזור מדומיין". הוא הגדיר כי "בחירת עזה, מכיוון שהיא הפכה עבורנו לכל עולם אחר, איננו יכולים לסחור בביקורים, מלבד במקרים מיוחדים".
תנועה בין המוסד הפיננסי במערב ורצועת עזה מחייבת קבלת אישורים ייחודיים מרשויות הקריירה הישראליות, שבדרך כלל אינן מוענקות מלבד במקרים ייחודיים במהלך חופשות או למטרות קליניות.
אל-טובסי ציין כי ההצגה, שהחלה להיות מוכנה ב-2020, התעכבה בגלל מגיפת הקורונה, ולבעיית המימון יש גם תפקיד בשיבוש הציורים. לדבריו, "אבל בעזרת מספר מוסדות הצלחנו להפיק את היצירה התיאטרונית הזו,בימים אלה הוא רואה את המתון בדרגה."
במהלך המסלול של שישים וחמש דקות, האינטראקציה של קהל היעד הופכת לאינדיקציה ברורה להגשמת התוכנית, שכן הצחוק שלה הדהד בשלב כלשהו בתנאים מסוימים שבהם השחקנים ניסו להאיר את אנרגיות הגבר או האישה שלהם ולהשתמש בשפת גוף ביותר מ תרחיש אחד.
המחזאי והמבקר, טהסין יקין, התייחס להופעה והכריז: "זה אידיאלי שתיאטרון ניסיוני יוצג בפלסטין, מכיוון שזה קילומטרים מוכרים באירופה בימינו, שמסתמך על שבירת כל הכללים ביצירה תיאטרלית". הוא הביא, "התוכן של המחזה, החלום הפלסטיני, הוא משהו מסובך ופשוט שמעורר את צורת היצירה הזו".
הוא הגדיר שברגע שדיברתי על החלום, הבילוי הקינטי ברמה היה ספורט חלומי, כפי שמעידה העובדה שהשחקנית נרדמה והתעוררה, אז "אם אנחנו צריכים לעצב את הצורה עם החומר התוכן, אז הציורים הצליחו לגרום לקהל היעד הפלסטיני לראות את החלום ברמה".
0 תגובות