שגריר עיראק בצרפת, ואדיה בטי חנא, חזה את העברת הפעמונים הללו למוסול, בדרך של צלצול ביום שני, אחד מהם בפעם הראשונה, לאחר שנמחק וכוונן, בנוכחות הבמאי-אופנתי. של אונסק"ו, אודרי אזולאי, והמכובד המקומי של המסדר הדומיניקני, האח ניקולס טקסייר.
וזה הפך להיות חגג בנוכחות המשלחת בדרך של השלכת התבנית החיצונית של הפעמון, בעוד ששתי החלופיות בכל זאת נוצקות בתבניותיהן, בהכשרה להובלתן בעזרת מטוסים למטרופולין המוצבת במטרופולין. דרך צפונית לעיראק, שהיא העיר השנייה בגודלה.
"כנוצרי מהעיר מוסול, יש לי הרבה זיכרונות ממגדל הפעמונים הזה, והוא נמצא בקיומי במהלך כל התבגרותי ובשלב מסוים של לימודיי", אמרה בטי חנה, שהפכה גם לשגרירה לאונסק"ו החל מיום ראשון. הוא האמין שצלצול שוב בפעמונים במוסול הוא "ניצחון לאורח החיים ולאחדות מול הטרור והאלימות".
ואנשי הדת הדומיניקנים בנו במרכז המאה התשע-עשרה את המנזר הזה, שתוכנן באמצעות אדריכל צרפתי, והקולג' הראשון למדריכות בנות בעיראק הפך לרכוב בו. פעמוני הכנסייה והשעונים הוקמו בעלות אישית של הקיסרית אוג'יני.
דאעש הרס את ציון הדרך הסמלי הזה ב-2017, לפני שהצבא העיראקי הצליח לגרש אותו מהעיר. אונסק"ו מפקחת על שיקום העיר ההיסטורית מוסול, שהשתנתה להחרבה במהלך הקרבות עם התאגיד, פרויקט בשווי של מאות מיליוני דולרים רבים.
אזולאי ראה במיזם זה "סיוע לקהילת מוסול בגיוון התרבותי, הדתי, ההסברתי, האוניברסיטאי והספרייה, כי הוא בונה מחדש את הרוח הזו, לא רק את האבן".
האח ניקולס טקסייר חשב, בשלב מסוים של נוכחותו עם המשלחת במתכת קורנט אוור, ש"הפעמונים האלה נושאים תשוקה, עכשיו לא רק לקהילה הנוצרית", וסיפר ששוטר מוסלמי שאל אותו מתי הוא פנה לאחר מכן במוסול. , "מתי הפעמונים יחזרו?"
אותם 3 פעמוני ברונזה, ששוקלים בין מאה לעשרה ל-270 קילוגרמים, וכל אחד מהם עורך תצפית מוזיקלית (מי, פא וסול), חושלו בסוף נובמבר, ונחושת מהווה שבעים ושמונה אחוז מהסגסוגת, ופח. 22 אחוז.
ההקמה והשיפוץ יבוצעו בעיראק על ידי צוות מקומיים שקיבלו חינוך בעיר מבעלים ומנהלה של מפעל ההיתוך, פול ברגמו.
בית היציקה של ברגמו מעסיק 15 בעלי מלאכה במשרה מלאה, מייצא 25 אחוז מתוצרתה לאומות יחד עם וייטנאם, אירה ובנין, ומייצר כמאה פעמוני כנסיות בשנה, בנוסף למאתיים ושלוש מאות פעמוני בית.
נותרו רק שתי בתי יציקה בצרפת, אחת מהן כאן, והאלטרנטיבה בסבויה, בדרום מזרח צרפת, גם כשמספר בתי היציקה של פעמונים בעולם מוגבל לשלושים.
הוא אמור להיות מותקן מוקדם יותר מהשישי במרץ הבא, הפעמונים נקראים על שם שלושת המלאכים, במיוחד גבריאל (בערבית גבריאל), מישל (מיכאל) ורפאל (רפאל), במטרה "לפנות לכל הכתות".
באשר לעבודות השיקום של המנזר, היא תסתיים בדצמבר 2023 ביום של היום.
לא עוד זמן רב לאחר שהאמן הפלסטי העיראקי סאלם אל-דבאח סיים את לימודיו ב"אקדמיה הגבוהה לאמנויות יוצאות דופן" בבגדד, באמצע שנות השישים, הוא הקים, עם אמנים עיראקים אחרים, את מה שייקרא "מוסד החדשנים". התורמים של הארגון כבר לא היו שותפים לבחירה שלהם להציע חזונות המצאתיים חדשים על סצנת הפלסטיק העיראקית, אולם גם האוריינטציה היצירתית שלהם ונטייתם קרובה יותר להפשטה, שלא הייתה עוד החזון האמנותי המקסימלי הלא יוצא דופן בקרב אמנים עיראקים בשנות השישים של המאה הקודמת.
אתמול, יום שני, האמן סאלם אל-דבאח הלך לעולמו בגיל שמונים ואחת בתוך ארצות הברית, כך שסצנת הפלסטיק העיראקית הטעה את אחד השמות הבולטים המקסימליים שחידשו והביאו לה במהלך העשורים האחרונים, כמו אל- דבאח הפך נחשב מהדור השני של אמנים פלסטיים שהתלמדו דרך החלוצים וביקשו לסיים את ציוריהם כבסיס, ולעשות זאת דרך ארוכה, תוך שילוב התכונות העתיקות של יצירות האמנות המסופוטמיות עם חזונות מערביים.
אל-דבאח נולד בתוך העיירה מוסול ב-1941, וסיים את לימודיו ב"אקדמיה לאמנויות" בבגדד ב-1965, שזו השנה כדרך לחזות בסדר הקבוע של "ארגון החדשנים" עם אמנים יחד עם טאליב. מאקי, נידה קאזם, פאיק חוסיין, לילה אל-עטאר, סאלח אלג'ומיי, עלי טאליב ואחרים. ... שבה הם ישמרו את תערוכת הארגון הראשונה שלהם באותה שנה בבגדד, לפני שאל-דבאח נוסע איתם ל-eערים, הכוללות את לייפציג בגרמניה או ליסבון בפורטוגל, להציג את יצירותיהן באולמות לא ציבוריים או במהלך הביאנלות של יצירות אמנות.
האמן שעבר זמנו הפך להיות מוכר בזכות עבודות הסיכום שלו שאינן מספקות את עצמן ואת המשמעות שלהן לצופה מהמראה הראשוני או מרחוק; תיאור שמרכז, במשך שנים רבות, שחור עגול וסוכר, וכעת אינו יוצא ממנו עם כתמים, ריבועים או זנים רציפים (האם אלו מעטפות דואר? צעיפים לאומללות? דשא שרוף?); עמימות ובחירת צל משטחים את הצופה בבינלאומי שלא לגמרי שייך ליום הבהיר, וגם לא עולם לילה אפל.
אל-דבאח התאבל על מגוון רחב של דמויות תרבותיות, המצאות ואפילו לגיטימיות בעיראק, במיוחד אמנים שגילו ממנו או נהנו מסיפוריו, או על ידי שימוש בעמיתים, כולל האמן פייסל לייבי סאהי, שכתב בפלטפורמת הפייסבוק שלו. : "פרידה, סאלם אל-דבאח. האובדן שלך פוגע בנו. יש לך את הזיכרון הכי מגניב, ויש לנו נחמה על מה שהשארת. שלום על נפשך".
0 תגובות