Advertisement

Responsive Advertisement

כולם בשכונת אל-שוג'איה, מזרחית לעיר עזה, מכירים את התשוקה של אבו מוחמד אסביתה לכדורגל, שכן הוא מעוניין לעודד כל כדור יפה, והעידוד שלו יציב ביתו הצנוע, בו מתאספים רבים משכניו וקרוביו לצפות במשחקי הליגות הערביות, היבשתיות והבינלאומיות הבולטות ביותר, וכרגע במונדיאל קטאר.



 אבו מוחמד, חאלד אחמד חליל אסביתה (בן 57), עובד כנפח. יש לו 6 בנים, שלוש בנות ו-20 נכדים. הוא לא סקרן בנוגע לפוליטיקה או למערכת הפיננסית כמו שהוא עוסק בכדורגל ובחדשות שלו, והוא עוקב בקפדנות אחר הצהרות המאמנים והשחקנים, ואחר המידע של הטורנירים השונים. הוא מאזין לרדיו בזמן שהוא מכריז משחקים מהליגה המצרית ומהליגות הבינלאומיות.


אסביטה אמר לאל-ערבי אל-ג'דיד: "כדורגל הוא הבינלאומי הרומנטי עבורי. בילדותי התלהבתי מהחברות המצרית אל-אהלי, וזה היה בעידן שנחשב לאחד מדורות הזהב של המועדון, שנלקח בחשבון המועדון הידוע והוותיק ביותר במזרח התיכון . בזמנו, הוא הגן על שחקנים הכוללים את מחמוד אל-חטיב. וטאהר אבו זייד, רביח יאסין, מוסטפא עבדו וחאלד ג'דללה, ואז התחלתי לעקוב אחר מועדונים גלובליים וקבוצות לאומיות רבות.

לאביה של אסבטה הייתה טלוויזיה בשחור-לבן בגודל 14 אינץ' שהופעלה באמצעות סוללה נטענת גדולה. הוא הפך לחכות עם אחיו ואחיותיו לחזרתו של אביו או שלה כדי להדליק את הטלוויזיה עם הסוללה. הוא ציטט שהם מחפשים סדרות בשפה הערבית, במיוחד מצריות, וחליפות כדורגל שהוגבלו לליגה המצרית. גביע מצרים, וכמה צוותים עולמיים משתלבים בפעילויות יחד עם גביע המגזר.

לא היו מקומות בילוי ברצועת עזה בשלב כלשהו בשנות ה-70, שהיוו את הבגרות של מועדון הכדורגל שלו, והוא מתאר את הקיום באותה תקופה כקשה, שכן הכיבוש הישראלי שלט ברצועה, וההורים פחדו לעזוב את עצמם. בתים של ילדים. כתוצאה מכך, מראה הטלוויזיה, במיוחד משחקי כדורגל, השתנה לאמת יומיומית, והוא מתחרה יחד עם חבריו ללימודים כדי לזהות את הפרטים וההשפעות.


הוא נלקח בחשבון החברות הפשוטה ביותר במעגל קרובי משפחתו האובססיבי לכדורגל, והוא נהג לשחק בו במהלך תקופת הלימודים עם עמיתיו, אבל באותה תקופה התנועה הספורטיבית בתוך רצועת עזה השתנתה לעכשיו לא רופף, וזה הפך לבלתי כדאי יותר להקים מועדונים, בגלל המקצוע הישראלי.


אבו מוחמד אוהב את הצוות הלאומי הגרמני, ורואה בו את הקבוצה העולמית העיקרית שחובבת את האופן שבו שיחק, מהסיבה שצעירותו, במיוחד בשנות השבעים, שהפכה לתור זהב עבור הגרמנים, שבה קיבל את גביע המגזר במונדיאל 1974 שאירח אז דרך מערב גרמניה. הוא גם אוהב את הצוות הלאומי הארגנטינאי, בשל העובדה שזהו הצוות הנעלה ביותר. אמנות כדורית משעשעת.


הוא הביא: "אני אוהב כדורגל מתוק ומעניין, ואני עוקב אחרי כדורגל אנגלי בשנים הנוכחיות, בגלל העובדה שזה הכיף המקסימלי במספר ליגות האיחוד האירופי. עבדתי בעבר בשטחים הכבושים, ואולי אני צועד קילומטרים לחבר פלסטיני קרוב לג'נין, מתוך כוונה לראות מתי יש משחק חיוני בליגה האידיאלית האנגלית, במיוחד ההתקפים של צ'לסי, ארסנל, מנצ'סטר. יונייטד, עיר וליברפול.


איספיט הציע טלוויזיה צבעונית ב-1990 כדי לצפות בגביע המגזר באיטליה, שקיבל את תעודת הזהות של נבחרת גרמניה תחת הקריאה החדשה שלה, "גרמניה הפדרלית". הוא נהג לצפות במשחקים בערוצים מצריים וירדניים, ובערוץ הישראלי השישי, שהפך למכוון לערבים, ואישר כמה התאמה של ליגה עולמית עם פרשנות ערבית.


אבל הוא נזכר ביסודיות בשני תקריות כואבות לכל העזתים במהלך גביע הארנה. הפריימריז הפכו בשלב מסוים של מונדיאל 2006 בגרמניה, כאשר המקצוע הישראלי הפציץ את תחנת האנרגיה השימושית ביותר בעזה, והדגיש כי בשלב זה הוא היה צריך להשתמש בגנרטורים כדי לצפות בגמר האזור, ולאחר מכן את הסיבובים הבאים, עד החליפה האחרונה שבה נבחרת איטליה הפכה בראש. התקרית השנייה התרחשה ב-2014 במהלך גביע העולם בברזיל, בזמן שאזרחי קהילת שוג'עייה נמלטו למרכז מטרופולין עזה לאחר הפצצות ומעשי טבח ישראלים.


הוא אומר: "אפילו בעיצומן של מלחמות והפצצות, אני משתדל ללכת בעקבות חליפות כדורגל. להסתכל על המשחק והמיומנות של השחקנים גבוהים יותר מאשר לצפות במלחמות שבהן נופלים בני אדם לא מזיקים, אם כי חרדה היא גם מתנה בכל משחקי כדורגל, והדבר שלי אשתי צפתה איתי, ומודעת לשמות השחקנים והמאמנים. הכדורגל נתן טעם לאורח החיים שלי". זה תענוג שגורם לי לשכוח כמה מהדאגות של הפלסטינים והערבים המדוכאים והעניים".


אסבת מאשר את עזרתו לכל הקבוצות הערביות במסגרת גביע המגזר בקטאר, בהמשך לקבוצות שהוא מעודד. הוא מקווה שהכדורגל הערבי יתרחב על ידי פתיחת בתי ספר לכדורגל, ובדרך של מפגש וטיפול ביכולות הכדורגל.


ילדיו של חאלד אסביתה יורשיםהוציא ממנו את חיבת הכדורגל, אבל בנו בילאל (17 שנים עתיק) צופה במקסימום ההתאמות, שמלווה את אביו בכל ההתקפים שהוא צופה בו מחדרו בו הוא מניח את הטלוויזיה, ומשנן את שמות השחקנים, אפילו המידע במועדונים שלהם, וכמה תחנות חשובות על חייהם.


בילאל עיסבית הודיע לאל-ערבי אל-ג'דיד: "אני מוקיר כדורגל בזכות אבי. הוקירתי את מסי בליגה הספרדית, אולם מאוחר יותר הייתי מרוצה בזכות אבי ותפיסת הכדורגל שלו שהליגה הטובה ביותר באנגליה היא החיונית ביותר. הבית השווה, אפילו בעיצומו של המאבק בו צפינו, ואני מניח שכדורגל הוא ההיבט היפה ביותר בעולם שבו אנו חיים.


מחמוד חאמד (אלנג'אר), אביו של השהיד הפלסטיני מוג'אהיד אלנג'אר (32 שנים), לאחר שחרורו ובנו חאלד מבתי הכלא של המקצוע הישראלי, יום לפני הלילה הזה, יום ראשון, פנו ללא דיחוי לבית החולים. בית הקברות של חללי העיר סילוואד, הממוקם צפונית מזרחית לרמאללה באמצע הגדה המערבית, בו שוכנת מוג'אהיד. שהפך לפרידה מוכחשת באמצעות כוחות הקריירה; הם עצרו אותו ואת בנו חאלד עם הזריחה שנשארה ביום חמישי, יום לאחר שהפך מוג'אהיד לקדוש מעונה וביום הלווייתו עצמו. והאבא התחיל להתפלל עבור בנו בסצנה יוצאת מן הכלל, כשהוא מבטא, "אוי אלוהים, הייתי שמח עם הבן שלי מוג'אהיד, אז תהיה מרוצה ממנו."


באשר לאמו של השהיד מוג'אהיד, היא עלתה לקברו, ביום חמישי האולטימטיבי, משמחת את רצונו של אביו, וידעה אותו על אהבתה אליו ושהיא תדאג לבניו, בנוגע לתינוקו מוחמד ובתו, שהיא עדיין עובר ברחם אמה. האם הצהירה כי היא ראתה בו "אהוב על אלוהים" כי ראתה "אהבת בני אדם אליו", והוא או היא נזכרו שהוא אמר לה שהוא לא צריך לחזור לכלא וביקש ממנה שלום. היא הורתה לו שחברתה לכיתה בתוך הפאר בהוראת הקוראן הוציאה להורג את אומרה בשמו, וכך גם בחור צעיר מהעיר.


השהיד מוג'אהיד אל-נג'אר מסר את פרק הזמן ש"אקדח אל-סילוואד" חזר לקדמת הבמה, מבחינת מקום הולדתו, סילוואד. הרפורמטור הזה הפך למקרים חוזרים ונשנים בתוך הקריאות שחלחלו להלווייתו ובתוך שיחותיהם של הצעירים בתנחומיו. מוג'אהיד השתמש בהם כדי לירות בהתנחלות עפרה שהוקמה על אדמות מזרחית לרמאללה. ורובה חצי אוטומטי של מוג'אהיד המתוארך שוב לטכנולוגיה הסובייטית, אבל אנשי סילוואד משווים אותו לרובה היחיד שבו השתמש ת'אר חמאד במבצע המפורסם שלו ב-2002, בתוך אזור אויון אל-חראמיה, מצפון לרמאללה, עם שהוא הרג 11 חוליות ישראליות ופצע שישה נוספים, וציין כי הרובה שלו אמריקאי. נוצר במסגרת דור המלחמה הבינלאומית.


על היסוד שלו, צמרת חברי האסירים הפלסטינים, קאדורה פארס, שהוא אחד המנהיגים בעיירה סילוואד, אומר שהמקום שבו ביקר מוג'אהיד לאחר שהחליט להתנגש עם המקצוע הוא בית הקברות של מטרופולין סילוואד. פארס הציג בפני אל-ערבי אל-ג'דיד כי "מוג'אהיד שהה שעתיים בבית הקברות של הקדושים, ודיבר עם חברו, השהיד מוחמד חוסיין חאמד, שהוא בנוסף קרובו וחברו". פארס ממשיך, "מוג'אהיד אמר לחברו: אני בא אליך. הוא מאמין, וצעדיו מסתמכים על מטרתו, האמת והאמונות שלו, וההרשעות שיש לו ליישום ולא לרכילות".


זה כבר נאמר שצוואתו של מוג'אהיד הפכה להיקבר ליד בן לוויתו, השהיד מוחמד חוסיין חאמד, וזה מה שקרה. נורדין, אחיו של השהיד מוחמד, הורה לאל-ערבי אל-ג'דיד כי "הם היו כמו אחים, וחלקו ביניהם אוכל. אחי הלך, ומוג'אהיד התאבל עליו. לאחר מכן, הוא ביצע מבצע, ואז הוא בילה תשע שנים בכלא".


פארס מציין כי "מוג'אהיד לקח חלק באירועים פופולריים כשחושבים על השנים המעצבות שלו ובחזית התורמים. בשנת 2008, לאורך כל התוקפנות ברצועת עזה, הוא החליט עם חברו מוחמד לזרוק בקבוקי תבערה. בכביש המעבר שדרכו עוקפים המתנחלים. מוחמד הפך להרוג בעזרת כדורי הכיבוש, ומוג'אהיד הפך ליכול לחזור אחורה". ואחסן לזכור אותו בכל טווחי קיומו, והציל לומר לאביו של השהיד מחמד כי הוא פנה ברגל בהוראתו, והוא חפץ להיקבר לידו.


בהקשר זה, בן דודו של מוג'אהיד, מוחמד לוטפי חמיד, יעץ לאל-ערבי אל-ג'דיד, "מוג'אהיד הוא אב טיפוס וחיבה לבנו מוחמד. אני זוכר את העובדה שהייתי איתו לפני 14 שנים, רועה כבשים, לומד את קוראן, מפטפט ומצחקק, וכששמע שפרצו עימותים עם כוחות הכיבושעל מיהר להשתתף בו, הוא איבד את חברו היקר באותה תקופה, אולם הוא כבר לא עמד בחיבוק ידיים, אז הוא עשה מה שהוא יכול ושינה לכלא ל-9 שנים על כך.


בשנת 2010, מוג'אהיד הפך למעצר בגין התנגדות לחזרה לרחוב הדלג השווה, אולם עם מבצע ירי באותו שלב, והוא נידון לשבע שנות מאסר. לאחר ערעור של הפרקליטות בקריירה, הוא ניסה מחדש ונידון ל-9. כמו בחוץ, כך הפך לכלא, לוחם שהשתתף בשביתות קולקטיביות של האסירים ובספורט.


לאחר יציאת שלטונו, מוג'אהיד יצא, נישאו ונולדו לו את בנו הבכור, לו קרא מוחמד על שם חברו השהיד. המקצוע עצר אותו מחדש, אולם ללא משפט, במעצר מנהלי ללא תשלום. מעצרו השתנה לפעמיים מוארך, כדי לצאת לשביתת רעב שנמשכה 42 ימים, מוקדם יותר מאשר בגב התחתון הרבה פחות משנה מאוחר יותר כדי להילחם בקריירה.

הוסף רשומת תגובה

0 תגובות